שיווק אוראלי 

מלך הקסטות (הגלידה, לא המדיה להקלטה) המוכר יותר בכינויו "אני הולך", הוא לא פחות מאשר מותג עוצמתי של אדם אחד, שנוצר בדיוק כמו כל מותג איכותי אחר - היצמדות למסר ברור, שפה תקשורתית אחידה, לאורך זמן.


כביכול, מדובר במוכר קסטות או ארטיקים מהסוג השכיח, אשר מסתובב עם ארגז קלקר הנתלה על כתפו.אך לאורך שנים הוא מסתובב בין הים לבין אירועי ספורט שונים בהם הוא מחכה מחוץ לסיום המשחק מחוץ לאיצטדיון וצועק לעוברים על פניו: "קסטות, 2 ב- 5, אני הולך". השימוש האגרסיבי במשפט הנ"ל, שבפעם הראשונה ששומעים אותו מעלה חיוך, ובפעם השלישית גורם לצעוק בחזרה "לך", יוצר היכרות עמוקה עם הדמות. ההיכרות שגורמת לך להצביע לכיוונו כאשר הוא נצפה בחוף הים או בתוכניתו של נאור ציון. זאת גם היכרות שמביאה את הקהל לקנות קסטות שאיכותם (כנגזרת מהמחיר) היא לא מהגבוהות בישראל.

מדובר במיתוג אישי שלא בטוח שהיה מתאים למנכ"ל של חברת היי טק בינלאומית, אך עסקים רבים יכולים ללמוד מכך ע"י אימוץ שפה תקשורתית אחידה ועקבית לאורך זמן ארוך, שתיצור היכרות עם אלה המייצגים את המותג או עם המותג עצמו.

עוד שתי דוגמאות למותגים "אוראליים", שהצליחו ליצור מיתוג גדול בהרבה מהעסק הקטן בו הם פועלים.

הראשון הוא הדמות המוכרת עובד דניאל, מדוכן הסביח בגבעתיים, שגם הוא הצליח לפלח דרכו אל מסך הטלוויזיה בתוכניתם הקודמת של איל קיציס וטל פרידמן. זאת, בעיקר בזכות מיתוג תהליך הזמנת מנת הסביח, במסגרתו הוא עושה שימוש בשפה הייחודית לו (ראו המילון המלא לסביח וסרטון).

דוגמא נוספת לשילוב של שפה ואגרסיביות מכירתית אשר מביאות למיתוג , ניתן למצוא באזור האוכל של קניון רמת אביב. שם כל מי שעבר על פני דוכן האוכל התאילנדי חייב לעצור, בגלל בחור שלאורך שנים עומד על במה מוגבהת, ומציע טעימה לכל מי שעובר בקריאות "אדון גברת בואו תטעמו". הקריאות נעשות בשילוב חריזה משעשעת והתמדה מעוררת כבוד, שלא מאפשרת לאף אחד להמשיך בדרכו. אגב, רוב אלה שטועמים כבר נשארים.


אמנם הדוגמאות מתייחסות לעסקים קטנים ועסקי מיקרו. אך העקרונות עליהם הם מתבססים הם אותם עקרונות אותם מנסים המתגים הגדולים ביותר לחקות, כאשר הם שופכים תקציבים עצומים על מיתוג ומיתוג מחדש, בעוד מה שנדרש פעמים רבות הוא שפת מותג אחידה, ייחודית, המשדרת לאורך זמן.